לחץ- חבר קרוב או אויב מר?

השנה היא 1994, קליפורניה. גמר המונדיאל, איטליה נגד ברזיל. לנקודה הלבנה ניגש הכוכב האיטלקי רוברטו באג'יו (שחקן של 88% הבקעה בבעיטות עונשין). הוא ניגש לכדור, מחליק מהרגל התומכת רגע לפני הבעיטה ושולח את הכדור לשמים, ומפסיד לנבחרתו את גביע העולם. רבים יגידו שרוברטו "נחנק" תחת הלחץ האדיר של המעמד, ולמרות שלעולם לא נדעבבוודאות, הסטטיסטיקה מאששת טענה זו (זהו גם הפנדל היחיד שאי פעם בעט מחוץ למסגרת). מקרים יותר עדכניים שאנחנו זוכרים מהשנים האחרונות- לברון ג'יימס בגמר 2018 שמחטיא זריקות עונשין מול גולדן סטייס, רורי מקדונלד (אלוף העולם בלחימה משולבת במשקל חצי בינוני) קופא מול גגארדמוסאסי בקרב אליפות, ג'ורדן טרויאן מפספס 3 הנפות בקרוספיטגיימס, והרשימה עוד ארוכה.

לחץ-"מצב נתפס של חוסר איזון בין הצרכים הנדרשים (פיזיים או פסיכולוגים) לביצוע משימה, לבין יכולת התגובה של הפרט, בתנאים בהם לכישלון יש השלכות חשובות" (McGarth 1970).

כמובן שקיימות עוד המון הגדרות בספרות למונח לחץ, אך תיאוריית ה"מאזניים" של מקגארת' היא החביבה עליי. באופן מופשט, יש מאזניים שעל צד אחד מונחת הסיטואציה- תחרות, משחק, ראיון עבודה, מבחן גדול, דייט ראשון, יו ניימ איט. מצד שני מונחים המשאבים שלי להתמודדות עם הסיטואציה- היכולות הגופניות שלי, רמת המשחק שלי, כישורי העבודה שלי, רמת הידע שלי, וכו'. החלק המעניין בסיפור הוא שהמאזניים האלו הם מאזניים סובייקטיביים, כלומר מייצגים את התפיסה שלי, להתמודדות עם הסיטואציה, ולא הערכה רציונאלית מדעית מדויקת.

באותו הקשר חשוב להבין גם את המונחים עוררות(Arousal) שהיא מצב פיזיולוגי הנע בין שינה עמוקה להתרגשות עצימה, וחרדה שהיא מצב רגשי שלילי בו תחושות של עצבנות, מתיחות דאגה וחשש מקושרים עם עוררות מוגברת. (בפשטות- לחץ gone bad).

התחושה הגופנית של לחץ מוכרת לכולנו- דופק מואץ, הזעה מוגברת, יובש בפה, צמצום שדה הראיה, "פרפרים" בבטן וכו'. תחשות אלו הבן למעשה פעילות של מערכת העצבים הסימפתטית, שבפשטות, נועדה להתמודד עם מצבים הישרדותיים בהם הגוף צריך לגייס משאבים מיוחדים ולכן מפריש אדרנלין, מחדד את החושים, מזרים אנרגיה זמינה ומעלה טונוס שריר במהירות. עכשיו, החלק המעניין הוא איך אני מפרש אני התחושות האלה שעולות לי מהגוף. האם אני תופס אותן כמעידות על חוסר מוכנות להתמודד עם האירוע או שאני מאמץ את התחושות האלו וניזון מהן בכדי לשגשג? לתפיסה, הפרשנות, החוויה הסובייקטיבית של ספורטאי לתחושות אלו, יש מרכיב מכריע בהתמודדות עם לחץ. אחד ההבדלים בין ספורטאי עילית לחובבנים, הוא בדיוק זה- איך הם מפרשים תחושות גופניות של סטרס.

לחץ יכול להיות טוב לביצוע (Eustress) ויכול לפגוע בביצוע (Distress). אם ספורטאי יודע לקחת את המצב הזה, שכאמור נותן לנו יותר משאבים גופניים להתמודד עם הסיטואציה ולכן, הספורטאים המנוסים יודעים לפרש את התחושות האלו כמועילות, לעומת החובבנים שיכולים להתבלבל מהתסמינים הגופניים ולצאת משיווי משקל תחרותי.

בואו ניקח למשל את ספורטאי הקרוספיט- הספורטאי הצעיר ירגיש עוררות בחימום למקצה (פרפרים בבטן, טונוס שריר גבוה, נשימה מואצת), פתאום הוא מתנשף יותר בקצב חתירה שהוא רגיל אליו, ירגיש חומציות בשרירי הרגליים כבר בתרגילי החימום, ויתקשה להתרכז בהנפות. הוא יפרש את התחושות הללו כלחץ לא מועיל וינסה להירגע בדרכים לא מועילות, אך העוררות הפסיכולוגית (תחרות חשובה) תישאר והוא יכול למצוא את עצמו פותח מהר מדי, מוסח יתר על המידה על ידי ריבוי הגירויים, הביצוע המוטורי ייפגע, והוא יגיע למצב קלאסי של under performing, כלומר אם היה עושה את המקצה הנוכחי באימון שגרתי כנראה שהיה מבצע טוב יותר. לעומתו, הספורטאי המנוסה במצבי לחץ, מכיר את התחושות הללו ו"זורם" איתם- ממשיך בחימום המתוכנן שלו, מנתב את הtunnel vision שמגיע עם הסטרס לגירויים החשובים למכניקה, שומר על הקצב שלו ומשתמש באדרנלין לבצע טוב יותר ממה שהיה מבצע בעוררות נמוכה.

אפשר לתת את אותה דוגמא לשחקני לענפי הכדור (יותר בולט בביצוע יחידני לעומת קבוצתי), אתלטיקה(באופן דיי דומה לקרוספיט), לחימה (שם הלחץ הוא הכי קרוב למצב ההישרדותי המקורי משום שאכן מדובר בסכנה פיזיולוגית אפשרית) ובעצם כל ביצוע שמביא עמו לחץ.

וזה הדבר הכי חשוב להבין- שלחץ הוא דבר שנועד לשרת אותנו במצבים גופניים ויכול להביא אותנו לתוצאות טובות הרבה יותר מבעוררות נמוכה. ככה בדיוק ספורטאים עולים ב10 ק"ג מהשיא האישי שלהם בהרמת משקולות, שוברים שיא עולם שלא התקרבו אליו באימוני האתלטיקה, מטילים יריב חזק מהם בהיאבקות או מבצעים תרגיל מורכב שלא ניסו בהתעמלות, אם נדע להתמודד עם מצבים מלחיצים.

אז איך נדע להתמודד עם לחץ? ספרים רבים נכתבו על הנושא אבל אם הייתי יכול לתת כמה עצות זהב הם היו-

  • ניסיון תחרותי– כמה שיותר תחרויות יהפכו את המצב הלא מוכר הזה, לקצת יותר נורמלי.
  • רוטינות קבועות לפני ביצוע- חימום, טקסים, כל דבר שיכול להביא וודאות ויציבות במצב שבו הוודאות עמומה. זה משהו שמפחתים באימונים ומתרגלים כל הזמן.
  • ויסות עוררות– אם נדע גם לשלוט באותה עוררות (כלים נפוצים-תרגולי נשימות, מוזיקה, ביופידבק, דמיון מודרך, הוצאה אנרגטית).
  • פרשנות- זה אולי ה-גורם הכי חשוב שיכול להפוך לחץ מרע, לטוב. לפרש עוררות כמועילה, ולא כקטסטרופלית.

 

לסיכום- לחץ יכול להיות דבר טוב, לחץ מוביל לצמיחה וגדילה של הפרט, בלי לחץ אין אדפטציה גופנית או בכלל יכולת לשרוד בעולם שלנו. התמודדות עם לחץ היא כלי מכריע לספורטאים וחשוב לכל אדם בחיי היום-יום. לחץ הוא גם דבר שאפשר ורצוי לתרגל אותו ולהתכונן אליו, ולדעת להשתמש בו לטובתנו במקום לתת לו להכשיל אותנו.

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn

עוד מאמרים...

המדריך המנטאלי לחזרה מפציעה

"הוא לא הולך להיות אותו השחקן" אמר Quinn Cook, מקבוצתו שלו קווין דוראנט, לאחר שקרע את גיל האכילס והושבת לעונה, "הוא הולך להיות טוב מאי-פעם. זה פשוט הבנאדם שהוא"

קרא עוד »

SavagePOD Ep3

פרופסור גרשון טננבאום הוא אחד מגדולי החוקרים בעולם פסיכולוגית ספורט. החל מהקמת הענף בארץ במכון וינגייט בשנות ה80, ליווי משלחות אולימפיות ופרסום מאות מאמרים וספרים בעלי השפעה בתחומים רבים במסגרת עבודתו כחבר פקולטה באוניברסיטת דרום פלורידה. לאחרונה גרשון חזר ארצה במטרה להחיות את התחום בארץ וכיום משמש חבר סגל במרכז הבינתחומי הרצליה. ישבתי איתו כדי לשמוע על התפתחות התחום בארץ, על קבלת החלטות בספורט ועוד.

קרא עוד »

SavagePOD Ep2

הישראלי בכושר הטוב ביותר. זהו רק אחד מהתארים שמחזיק דוד בן-דוד, אלוף הארץ בקרוספיט והרמת משקולות. בפרק נדבר על הדרישות המנטאליות ב"ספורט של הכושר", על הדרך שעבר ועל הקפיצת מדרגה המנטאלית שעשה בעונה החולפת.

קרא עוד »